גרף הסוכר

נכתב בלשון נקבה, אך מתייחס לשני המינים)דמיינו לכן גרף פשוט...כשאתן קמות בבוקר רמות הסוכר נמוכות יחסית לשאר היום כי התעוררתן מצום של לילה.בהנחה ולא אכלתן ארוחת בוקר- מכל סיבה שהיא (לא בא לי, לא מתחשק לי, לא אוהבת, לא רגילה, אין לי זמן...) הסוכר יורד עוד טיפה ואז הגוף מזהה מצוקה ומתחיל לנצל מאגרי גוף לייצור פנימי של סוכר (כביכול טוב, נכון?...אז זהו שלא לחלוטין), ואז באותה נשימה אתן מחליטות לאכול משהו- אחרי שכבר עברו כשעתיים מאז שקמתן.למעשה, הגוף מקבל מנת סוכר פנימית ומנת סוכר חיצונית.הגרף קופץ!כאשר הסוכר קופץ לנו בדם, האינסולין נכנס לפעולה כדי להורידו חזרה לנורמה.הוא מוריד עכל כך מהר והרבה ששוב אנחנו מגיעות לאותה נקודת התחלה נמוכה = מייצרות מבפנים ומביאות מבחוץ.שוב קופץ וחוזר חלילה.כאשר הגרף "צונח" זה מסמן לנו כניסת סוכר \ "אנרגיה" עודפת לתאי שומן וצבירת עוד רקמת שומן.והנקודות קיצון האלו- מה הן אתן שואלות?... אלו הן נקודות סטרסט.הורמוני סטרס מזהים מצבים חריגים ומודיעים פה אחד "אנחנו לא משחררים אנרגיה", "אין לנו מושג מה הולך לקרות, האם יתנו לנו אוכל, מה יתנו לנו ומתי". "לכן, אנחנו נשמור את כל האנרגיה שיש לנו למצב חירום.להלן, תהליך השמנה ו/או חוסר ירידה במשקל.בנוסף, רווחים גדולים של ארוחות במהלך היום ייצרו את אותו המצב בדיוק – הגוף יכנס למגננה, ישמור, לא ישחרר והירידה במשקל תהיה קשה הרבה יותר (אם לא בלתי אפשרית).מה בעצם הגוף שלנו מבקש?"תנו לי אוכל!"מתי?"כשאתן קמות בבוקר ואז כל 2-4 שעות".הרעיון הוא לטפטף אנרגיה כל היום באיטיות, בארוחות קטנות, לגרום לגוף להרגע ולשחרר.הוא משחרר= אנחנו יורדות במשקל.